<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' זכאי שהיה בימי האמוראים הראשונים</h1>
<h2>דף מ.</h2>
ר' זכאי שהי' בימי האמוראים הראשונים דגרסי' במס' נידה פ' המפלת הל' וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת האדם [כ"ג ע"א] ת"ר המפלת גוף אטום אמו טהורה, איזהו גוף אטום משום ר' אמר כל שינטל מן החי וימות וכמה ינטל מן החי ר' זכאי אומר עד לרכובה ר' ינאי אומר לנקוביו ר' יוחנן אמר מש"ר יוסי (בן יהודא) בן יהושע עד מקום טבורו, ומסקנא בין ר' זכאי לר' ינאי איכא בינייהו טריפה חיה מר סבר טריפה חיה ומר סבר טריפה אינה חיה היינו ר' זכאי וכיון דאינה חיה הוי גוף אטום ואינו ולד דכל היכא דקרינן וילדה וביום השמיני ימול הוי ולד אידך לא הוי ולד ואין כאן דין יולדות כדמסקינן התם בפ' המפלת באותה הל' [כ"ד ע"ב] על פלוגתא דרב ושמואל במפלת שיש לה שני גבים ושני שדראות תני תנא קמיה דרב יכול המפלת גוף שאינו חתוך ובריית ראש שאינו חתוך יכול תהא אמו טמאה לידה ת"ל כי תזריע וילדה זכר וביום השמיני ימול מי שראוי לבריית נשמה יצא זה שאין ראוי לבריית נשמה וכו' וכן הפי' כל היכא דגרסי' הרי זה גוף אטום גוף שלא נזרקה בו נשמה ולא הי' בו חיות ואין כיוצא בו ביצירה, היל' ושטו אטום או גולגלתו אטומה וכן כל חסרון כגון פנים מוסמסין או טוחות אע"פ שכל הגוף צורת אדם הוא ברור שאינו ראוי לבריית נשמה ולא היה חי מעולם כדין ולד, ואעפ"י שהמפלת סנדל או חתיכה לבנה וקרעה ונמצא בה עצם דאמו טמאה לידה כר' בנימן דאמר טמאה לידה [שם כ"א ע"ב] והכי קיימא לן דתניא סתמא כוותיה התם משום דמעיקרא ולד מעליה הוה והיה ראוי לבריית נשמה אלא שחזר ונתקלקל במעי אמו היל' כיון דמשעת זריעה ראוי היה כשנתרקם לבריית נשמה לידה היא אבל בכה"ג (דבקרא) [דמעיקרא] אטום מעולם לא היה ראוי לבא לידי נשמה ואף אטום אין ראוי לחיות בחסרונו שאמרו לא באדם ולא בבהמה חיה ועוף אבל כשאינו חסר ויש בו דמיונות שמנו לר' מאיר כדאית ליה ולרבנן כדאית ליה הוי ולד מכל אותן טעמים שפירשו בהן האמוראים, הילכ' בחסרון דפליגי ר' זכאי ור' ינאי ור' יוחנן מש"ר יוסי בן יהושע אליבא דר' דאמר כדי שינטל מן החי וימות בהכי פליגי לר' זכאי דאמר טריפה אינה חיה בנטילת מן רכובה ולמעלה בחסרון ולד אינו ראוי לבריית נשמה ולא יבא לעולם לידי מילה לשמיני אע"ג דבמי שנולד שלם ונטרף בחתיכת רגל מן הארכובה יכול לחיות חדש ויותר חוץ מי"ב חדש שאין מתקיים כל כך, זהו מפני שכבר נברא בגוף שלם וכח החיות עדיין בו אבל זה שנברא חסר דבר ברור לר' זכאי דגוף אטום הוא ואינו ראוי לבא לידי חיוב, ולר' ינאי כיון דטריפה חיה יותר מי"ב חדש אין זה אטום מתחילת ברייתו אעפ"י שחסר ראוי היה לבא לידי חיות אלא א"כ נטל ממנו מה שבשלם חסר והוא נבלה וכאילו מת אעפ"י שיכול לחיות יום או יומים או יותר זהו מפני כח החיות השלם שהיה בו מתחילה אבל בנפל מעולם לא בא לכלל חיות כיון שנברא בחסרון זה, ור' יוחנן מש"ר יוסי בן יהושע סבר כיון דאינו בשלם נבלה אפילו אם טריפה אינה חיה כל י"ב חודש הואיל ושלם יכול לשהות בחסרון זה קרוב לי"ב חדש אף זה היה ראוי לבריית נשמה לח' ימים או יותר ואע"ג דפליגי הני אמוראי אליבא דר' בחסרון דוקא בחסרון דהכי קים להו שלידת חסר יצירתו בחוסר ואין בו חיות, אבל אם נברא בייתור כגון בב' ראשים או בג' רגלים במקום צומת הגידים אע"ג דטריפה היא דהא אמרינן וקיימא לן [חולין נ"ח ע"ב] דכל יתר כנטול דמי, בלידת יתור אין לומר כן דכיון דלגבי פדיון בכור אשכחן דמי שיש לו שני ראשין גרסי' בהל' אחרונ' דהקומץ רבא [מנחות ל"ז ע"א] בעא מיניה פלימו מר' מי שיש לו שני ראשים באיזהו מהן מניח תפילין א"ל איהו גלי וכו', עד אתא ההוא גברא א"ל איתיליד לי ינוקא דאית ליה תרי רישי כמה בעינא למיתב לכהן תנא ליה ההוא גברא חייב ליתן לו עשר סלעים ומותבינן והתני רמי בר חמא (לתוך שנה) [מתוך שנאמר] אך פדה תפדה יכול בכור שנטרף תוך זמנו פי' שנולדו בו סימני טריפות בתוך זמנו יהא חייב לפדותו ת"ל אך חלק ונולד בשני ראשים סימני טריפות הוא והשתא כשנולד שלם ונטרף פטור מלפדות נולד טריפה מיבעיא, ומשני שאני התם דבגולגולת תלא רחמנא וכיון דגזירת הכת' הוא שחייב לפדותו ש"מ ולד הוא וראוי לבריית נשמה אלא שאי אפשר להתקיים שזה פשוט שמתקיים יותר מל' יום דאי אין מתקיים הא תנן בפ' יש בכור לנחלה [בכורות מ"ט ע"א] מת הבן בתוך שלושים יום אעפ"י שנתן לכהן יחזיר לו הכהן ומגופה דברייתא נמי מדאיצטריך למיפטר כשנטרף בתוך זמנו ושהא בחיים עד לאחר זמן ש"מ דאם מת בתוך הזמן לא אצטריך למעוטי דבשלושים יום תלה רחמנא והיכא דנטרף בתוך ל' ושהא לאחר ל' פטור כאילו מת בתוך אבל כשנולד בשני ראשים כיון שחי לאחר ל' הרי לענין לידה ראוי לבריית נשמה וחייב לפדותו משום דהוי ולד מעליא אעפ"י שנטרף מגזירת הכתוב ופלימו סובר שראוי לחיות ארוך דקא מיבעיא ליה מאיזה [מהן] מניח תפילין ש"מ שהגיע להנחת תפילין או משום דסבירא ליה טריפה חיה או משום דילמא בעלמא אינה חיה והכא כיון דגלי לן דחייב לפדותו ושוהה כל כך בעולם מהשתא יכול להיות שאין זה כשאר יתור דאמרינן דכנטול דמי, ור' מעיקרא סבר דאין לך גוף אטום יותר ממי שנברא בשני ראשים דקסבר מעיקרא בריה בעולם ליתה עד דאתא ההוא גברא לקמ' ואע"ג דכתב' ביתור לא אמרינן גוף אטום לא תיקשי ליה ההיא דהמפלת בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות דאמר רב [נדה כ"ד ע"א] דאין אמו טמאה לידה דהתם כדמפרש טעמא דברייה בשלם ליתה וכיון דענין זה אין בריה בעולם האיך יהא ולד, ושמואל סבר בריה בשלם אותו מין עניין טהורה היא ואפילו הכי אסרה רחמנא בשני גבין ושני שדראות הילכך אין להקש' כאן הא דאמרינן בעלמא דכל יתר כנטול דמי [חולין נ"ח ע"ב] וכיון דכנטול לגמרי הוא כמו שכתבתי למעלה בסדר הונא מר בריה דרב אויא, ופירש"י היכא דיש לו ג' רגלים הרי הוא כבעלת רגל אחד, וגם ראיות כתבתי לקיים הפי', א"כ היכא דיש לו שני ראשים יהא כאילו נברא בלא ראש, דלא היא כמו שפירשתי דגלי לן הכא וכן בשאר ייתור כמו שכתבתי.
<h2>דף מג:</h2>
ר' זכאי שהי' בימי האמוראים הראשונים דגרסי' במס' נידה פ' המפלת הל' וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת האדם [כ"ג ע"א] ת"ר המפלת גוף אטום אמו טהורה, איזהו גוף אטום משום ר' אמר כל שינטל מן החי וימות וכמה ינטל מן החי ר' זכאי אומר עד לרכובה ר' ינאי אומר לנקוביו ר' יוחנן אמר מש"ר יוסי (בן יהודא) בן יהושע עד מקום טבורו, ומסקנא בין ר' זכאי לר' ינאי איכא בינייהו טריפה חיה מר סבר טריפה חיה ומר סבר טריפה אינה חיה היינו ר' זכאי וכיון דאינה חיה הוי גוף אטום ואינו ולד דכל היכא דקרינן וילדה וביום השמיני ימול הוי ולד אידך לא הוי ולד ואין כאן דין יולדות כדמסקינן התם בפ' המפלת באותה הל' [כ"ד ע"ב] על פלוגתא דרב ושמואל במפלת שיש לה שני גבים ושני שדראות תני תנא קמיה דרב יכול המפלת גוף שאינו חתוך ובריית ראש שאינו חתוך יכול תהא אמו טמאה לידה ת"ל כי תזריע וילדה זכר וביום השמיני ימול מי שראוי לבריית נשמה יצא זה שאין ראוי לבריית נשמה וכו' וכן הפי' כל היכא דגרסי' הרי זה גוף אטום גוף שלא נזרקה בו נשמה ולא הי' בו חיות ואין כיוצא בו ביצירה, היל' ושטו אטום או גולגלתו אטומה וכן כל חסרון כגון פנים מוסמסין או טוחות אע"פ שכל הגוף צורת אדם הוא ברור שאינו ראוי לבריית נשמה ולא היה חי מעולם כדין ולד, ואעפ"י שהמפלת סנדל או חתיכה לבנה וקרעה ונמצא בה עצם דאמו טמאה לידה כר' בנימן דאמר טמאה לידה [שם כ"א ע"ב] והכי קיימא לן דתניא סתמא כוותיה התם משום דמעיקרא ולד מעליה הוה והיה ראוי לבריית נשמה אלא שחזר ונתקלקל במעי אמו היל' כיון דמשעת זריעה ראוי היה כשנתרקם לבריית נשמה לידה היא אבל בכה"ג (דבקרא) [דמעיקרא] אטום מעולם לא היה ראוי לבא לידי נשמה ואף אטום אין ראוי לחיות בחסרונו שאמרו לא באדם ולא בבהמה חיה ועוף אבל כשאינו חסר ויש בו דמיונות שמנו לר' מאיר כדאית ליה ולרבנן כדאית ליה הוי ולד מכל אותן טעמים שפירשו בהן האמוראים, הילכ' בחסרון דפליגי ר' זכאי ור' ינאי ור' יוחנן מש"ר יוסי בן יהושע אליבא דר' דאמר כדי שינטל מן החי וימות בהכי פליגי לר' זכאי דאמר טריפה אינה חיה בנטילת מן רכובה ולמעלה בחסרון ולד אינו ראוי לבריית נשמה ולא יבא לעולם לידי מילה לשמיני אע"ג דבמי שנולד שלם ונטרף בחתיכת רגל מן הארכובה יכול לחיות חדש ויותר חוץ מי"ב חדש שאין מתקיים כל כך, זהו מפני שכבר נברא בגוף שלם וכח החיות עדיין בו אבל זה שנברא חסר דבר ברור לר' זכאי דגוף אטום הוא ואינו ראוי לבא לידי חיוב, ולר' ינאי כיון דטריפה חיה יותר מי"ב חדש אין זה אטום מתחילת ברייתו אעפ"י שחסר ראוי היה לבא לידי חיות אלא א"כ נטל ממנו מה שבשלם חסר והוא נבלה וכאילו מת אעפ"י שיכול לחיות יום או יומים או יותר זהו מפני כח החיות השלם שהיה בו מתחילה אבל בנפל מעולם לא בא לכלל חיות כיון שנברא בחסרון זה, ור' יוחנן מש"ר יוסי בן יהושע סבר כיון דאינו בשלם נבלה אפילו אם טריפה אינה חיה כל י"ב חודש הואיל ושלם יכול לשהות בחסרון זה קרוב לי"ב חדש אף זה היה ראוי לבריית נשמה לח' ימים או יותר ואע"ג דפליגי הני אמוראי אליבא דר' בחסרון דוקא בחסרון דהכי קים להו שלידת חסר יצירתו בחוסר ואין בו חיות, אבל אם נברא בייתור כגון בב' ראשים או בג' רגלים במקום צומת הגידים אע"ג דטריפה היא דהא אמרינן וקיימא לן [חולין נ"ח ע"ב] דכל יתר כנטול דמי, בלידת יתור אין לומר כן דכיון דלגבי פדיון בכור אשכחן דמי שיש לו שני ראשין גרסי' בהל' אחרונ' דהקומץ רבא [מנחות ל"ז ע"א] בעא מיניה פלימו מר' מי שיש לו שני ראשים באיזהו מהן מניח תפילין א"ל איהו גלי וכו', עד אתא ההוא גברא א"ל איתיליד לי ינוקא דאית ליה תרי רישי כמה בעינא למיתב לכהן תנא ליה ההוא גברא חייב ליתן לו עשר סלעים ומותבינן והתני רמי בר חמא (לתוך שנה) [מתוך שנאמר] אך פדה תפדה יכול בכור שנטרף תוך זמנו פי' שנולדו בו סימני טריפות בתוך זמנו יהא חייב לפדותו ת"ל אך חלק ונולד בשני ראשים סימני טריפות הוא והשתא כשנולד שלם ונטרף פטור מלפדות נולד טריפה מיבעיא, ומשני שאני התם דבגולגולת תלא רחמנא וכיון דגזירת הכת' הוא שחייב לפדותו ש"מ ולד הוא וראוי לבריית נשמה אלא שאי אפשר להתקיים שזה פשוט שמתקיים יותר מל' יום דאי אין מתקיים הא תנן בפ' יש בכור לנחלה [בכורות מ"ט ע"א] מת הבן בתוך שלושים יום אעפ"י שנתן לכהן יחזיר לו הכהן ומגופה דברייתא נמי מדאיצטריך למיפטר כשנטרף בתוך זמנו ושהא בחיים עד לאחר זמן ש"מ דאם מת בתוך הזמן לא אצטריך למעוטי דבשלושים יום תלה רחמנא והיכא דנטרף בתוך ל' ושהא לאחר ל' פטור כאילו מת בתוך אבל כשנולד בשני ראשים כיון שחי לאחר ל' הרי לענין לידה ראוי לבריית נשמה וחייב לפדותו משום דהוי ולד מעליא אעפ"י שנטרף מגזירת הכתוב ופלימו סובר שראוי לחיות ארוך דקא מיבעיא ליה מאיזה [מהן] מניח תפילין ש"מ שהגיע להנחת תפילין או משום דסבירא ליה טריפה חיה או משום דילמא בעלמא אינה חיה והכא כיון דגלי לן דחייב לפדותו ושוהה כל כך בעולם מהשתא יכול להיות שאין זה כשאר יתור דאמרינן דכנטול דמי, ור' מעיקרא סבר דאין לך גוף אטום יותר ממי שנברא בשני ראשים דקסבר מעיקרא בריה בעולם ליתה עד דאתא ההוא גברא לקמ' ואע"ג דכתב' ביתור לא אמרינן גוף אטום לא תיקשי ליה ההיא דהמפלת בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות דאמר רב [נדה כ"ד ע"א] דאין אמו טמאה לידה דהתם כדמפרש טעמא דברייה בשלם ליתה וכיון דענין זה אין בריה בעולם האיך יהא ולד, ושמואל סבר בריה בשלם אותו מין עניין טהורה היא ואפילו הכי אסרה רחמנא בשני גבין ושני שדראות הילכך אין להקש' כאן הא דאמרינן בעלמא דכל יתר כנטול דמי [חולין נ"ח ע"ב] וכיון דכנטול לגמרי הוא כמו שכתבתי למעלה בסדר הונא מר בריה דרב אויא, ופירש"י היכא דיש לו ג' רגלים הרי הוא כבעלת רגל אחד, וגם ראיות כתבתי לקיים הפי', א"כ היכא דיש לו שני ראשים יהא כאילו נברא בלא ראש, דלא היא כמו שפירשתי דגלי לן הכא וכן בשאר ייתור כמו שכתבתי.
<h2>דף מט.</h2>
ר' זכאי שהי' בימי האמוראים הראשונים דגרסי' במס' נידה פ' המפלת הל' וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת האדם [כ"ג ע"א] ת"ר המפלת גוף אטום אמו טהורה, איזהו גוף אטום משום ר' אמר כל שינטל מן החי וימות וכמה ינטל מן החי ר' זכאי אומר עד לרכובה ר' ינאי אומר לנקוביו ר' יוחנן אמר מש"ר יוסי (בן יהודא) בן יהושע עד מקום טבורו, ומסקנא בין ר' זכאי לר' ינאי איכא בינייהו טריפה חיה מר סבר טריפה חיה ומר סבר טריפה אינה חיה היינו ר' זכאי וכיון דאינה חיה הוי גוף אטום ואינו ולד דכל היכא דקרינן וילדה וביום השמיני ימול הוי ולד אידך לא הוי ולד ואין כאן דין יולדות כדמסקינן התם בפ' המפלת באותה הל' [כ"ד ע"ב] על פלוגתא דרב ושמואל במפלת שיש לה שני גבים ושני שדראות תני תנא קמיה דרב יכול המפלת גוף שאינו חתוך ובריית ראש שאינו חתוך יכול תהא אמו טמאה לידה ת"ל כי תזריע וילדה זכר וביום השמיני ימול מי שראוי לבריית נשמה יצא זה שאין ראוי לבריית נשמה וכו' וכן הפי' כל היכא דגרסי' הרי זה גוף אטום גוף שלא נזרקה בו נשמה ולא הי' בו חיות ואין כיוצא בו ביצירה, היל' ושטו אטום או גולגלתו אטומה וכן כל חסרון כגון פנים מוסמסין או טוחות אע"פ שכל הגוף צורת אדם הוא ברור שאינו ראוי לבריית נשמה ולא היה חי מעולם כדין ולד, ואעפ"י שהמפלת סנדל או חתיכה לבנה וקרעה ונמצא בה עצם דאמו טמאה לידה כר' בנימן דאמר טמאה לידה [שם כ"א ע"ב] והכי קיימא לן דתניא סתמא כוותיה התם משום דמעיקרא ולד מעליה הוה והיה ראוי לבריית נשמה אלא שחזר ונתקלקל במעי אמו היל' כיון דמשעת זריעה ראוי היה כשנתרקם לבריית נשמה לידה היא אבל בכה"ג (דבקרא) [דמעיקרא] אטום מעולם לא היה ראוי לבא לידי נשמה ואף אטום אין ראוי לחיות בחסרונו שאמרו לא באדם ולא בבהמה חיה ועוף אבל כשאינו חסר ויש בו דמיונות שמנו לר' מאיר כדאית ליה ולרבנן כדאית ליה הוי ולד מכל אותן טעמים שפירשו בהן האמוראים, הילכ' בחסרון דפליגי ר' זכאי ור' ינאי ור' יוחנן מש"ר יוסי בן יהושע אליבא דר' דאמר כדי שינטל מן החי וימות בהכי פליגי לר' זכאי דאמר טריפה אינה חיה בנטילת מן רכובה ולמעלה בחסרון ולד אינו ראוי לבריית נשמה ולא יבא לעולם לידי מילה לשמיני אע"ג דבמי שנולד שלם ונטרף בחתיכת רגל מן הארכובה יכול לחיות חדש ויותר חוץ מי"ב חדש שאין מתקיים כל כך, זהו מפני שכבר נברא בגוף שלם וכח החיות עדיין בו אבל זה שנברא חסר דבר ברור לר' זכאי דגוף אטום הוא ואינו ראוי לבא לידי חיוב, ולר' ינאי כיון דטריפה חיה יותר מי"ב חדש אין זה אטום מתחילת ברייתו אעפ"י שחסר ראוי היה לבא לידי חיות אלא א"כ נטל ממנו מה שבשלם חסר והוא נבלה וכאילו מת אעפ"י שיכול לחיות יום או יומים או יותר זהו מפני כח החיות השלם שהיה בו מתחילה אבל בנפל מעולם לא בא לכלל חיות כיון שנברא בחסרון זה, ור' יוחנן מש"ר יוסי בן יהושע סבר כיון דאינו בשלם נבלה אפילו אם טריפה אינה חיה כל י"ב חודש הואיל ושלם יכול לשהות בחסרון זה קרוב לי"ב חדש אף זה היה ראוי לבריית נשמה לח' ימים או יותר ואע"ג דפליגי הני אמוראי אליבא דר' בחסרון דוקא בחסרון דהכי קים להו שלידת חסר יצירתו בחוסר ואין בו חיות, אבל אם נברא בייתור כגון בב' ראשים או בג' רגלים במקום צומת הגידים אע"ג דטריפה היא דהא אמרינן וקיימא לן [חולין נ"ח ע"ב] דכל יתר כנטול דמי, בלידת יתור אין לומר כן דכיון דלגבי פדיון בכור אשכחן דמי שיש לו שני ראשין גרסי' בהל' אחרונ' דהקומץ רבא [מנחות ל"ז ע"א] בעא מיניה פלימו מר' מי שיש לו שני ראשים באיזהו מהן מניח תפילין א"ל איהו גלי וכו', עד אתא ההוא גברא א"ל איתיליד לי ינוקא דאית ליה תרי רישי כמה בעינא למיתב לכהן תנא ליה ההוא גברא חייב ליתן לו עשר סלעים ומותבינן והתני רמי בר חמא (לתוך שנה) [מתוך שנאמר] אך פדה תפדה יכול בכור שנטרף תוך זמנו פי' שנולדו בו סימני טריפות בתוך זמנו יהא חייב לפדותו ת"ל אך חלק ונולד בשני ראשים סימני טריפות הוא והשתא כשנולד שלם ונטרף פטור מלפדות נולד טריפה מיבעיא, ומשני שאני התם דבגולגולת תלא רחמנא וכיון דגזירת הכת' הוא שחייב לפדותו ש"מ ולד הוא וראוי לבריית נשמה אלא שאי אפשר להתקיים שזה פשוט שמתקיים יותר מל' יום דאי אין מתקיים הא תנן בפ' יש בכור לנחלה [בכורות מ"ט ע"א] מת הבן בתוך שלושים יום אעפ"י שנתן לכהן יחזיר לו הכהן ומגופה דברייתא נמי מדאיצטריך למיפטר כשנטרף בתוך זמנו ושהא בחיים עד לאחר זמן ש"מ דאם מת בתוך הזמן לא אצטריך למעוטי דבשלושים יום תלה רחמנא והיכא דנטרף בתוך ל' ושהא לאחר ל' פטור כאילו מת בתוך אבל כשנולד בשני ראשים כיון שחי לאחר ל' הרי לענין לידה ראוי לבריית נשמה וחייב לפדותו משום דהוי ולד מעליא אעפ"י שנטרף מגזירת הכתוב ופלימו סובר שראוי לחיות ארוך דקא מיבעיא ליה מאיזה [מהן] מניח תפילין ש"מ שהגיע להנחת תפילין או משום דסבירא ליה טריפה חיה או משום דילמא בעלמא אינה חיה והכא כיון דגלי לן דחייב לפדותו ושוהה כל כך בעולם מהשתא יכול להיות שאין זה כשאר יתור דאמרינן דכנטול דמי, ור' מעיקרא סבר דאין לך גוף אטום יותר ממי שנברא בשני ראשים דקסבר מעיקרא בריה בעולם ליתה עד דאתא ההוא גברא לקמ' ואע"ג דכתב' ביתור לא אמרינן גוף אטום לא תיקשי ליה ההיא דהמפלת בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות דאמר רב [נדה כ"ד ע"א] דאין אמו טמאה לידה דהתם כדמפרש טעמא דברייה בשלם ליתה וכיון דענין זה אין בריה בעולם האיך יהא ולד, ושמואל סבר בריה בשלם אותו מין עניין טהורה היא ואפילו הכי אסרה רחמנא בשני גבין ושני שדראות הילכך אין להקש' כאן הא דאמרינן בעלמא דכל יתר כנטול דמי [חולין נ"ח ע"ב] וכיון דכנטול לגמרי הוא כמו שכתבתי למעלה בסדר הונא מר בריה דרב אויא, ופירש"י היכא דיש לו ג' רגלים הרי הוא כבעלת רגל אחד, וגם ראיות כתבתי לקיים הפי', א"כ היכא דיש לו שני ראשים יהא כאילו נברא בלא ראש, דלא היא כמו שפירשתי דגלי לן הכא וכן בשאר ייתור כמו שכתבתי.
